"יש לו קוצים בטוסיק!" או לחלופין "הוא רכרוכי מידיי !" -מה מהתופעות הבאות מוכרות לכם יותר ומה פחות ?
מגיעה שעת אחר הצהריים, החלטתם שהולכים לגן שעשועים, הגעתם וילדכם נאלם. לא בא לו לעלות על המתקנים וקרוב לוודאי לא ממש יעזור העידוד מצידכם לעלות וללכת לשחק עם החברים. ילדכם פשוט נמנע מפעילות מסוג זה…
או האם זה מוכר לכם יותר?; אותה גינת שעשועים, ילדכם יעוט על המתקנים ובצורה הנראית לכם פראית, חדה ומסוכנת.
אז במה מדובר ולמה זה קורה ?
ייתכן ומדובר ברגישות יתר / חסר של המערכת הווסטיבולרית.
מהי המערכת הווסטיבולרית?
המערכת הווסטיבולרית נמצאת באוזן ואחראית על שיווי המשקל של הגוף, היא מדווחת למוח על מיקום איברי הגוף במרחב כך אנו יכולים ללכת ולרוץ מבלי ליפול, היא מספקת מידע – האם הגוף נייח או בתנועה, לאיזה כיוון ובאיזו מהירות הוא נע והיא מאפשרת לעיניים לעקוב אחר חפצים נעים מבלי להרגיש בחילה או סחרחורת .
איך אנו מזהים רגישות במערכת הווסטיבולרית ?
רגישות במערכת הווסטיבולרית יכולה לבוא לידי ביטוי בשני כיוונים; יתר או חסר.
רגישות יתר (ילד שבע) אנו נראה ילד עם חוסר שיווי משקל ויציבות, נופל הרבה, מסורבל, סובל מסחרחורות, בחילות בזמן נסיעה , פוחד מנדנדות וקרוסלות. הילד ימנע וע"י כך רגישותו רק תגדל.
ואילו ברגישות חסר (ילד רעב) נראה ילד שמחפש תנועות חזקות ופרועות, יזוז כל הזמן, לא יהיה שקט ורגוע. מה שבעצם קורה שהתנועתיות שלו היא הפתרון להתגבר על הקושי שלו.
איך נעזור להם?
- ראשית יש להכיל את הילד ולהבין עם איזה קושי הוא מתמודד.
- יש לשדר לילד שהתנהגותו בסדר ואין איתו בעיה.
- יש להבין שלרוב ילדים אלו מודעים לחריגות של פעולותיהם, הם שומעים את ההערות הסביבתיות הקוראות להם להפסיק כל הזמן.
- נעזור לילד ע"י קביעת זמנים ומקום שבו ניתן לעשות את הפעילות.
*חשוב לציין שהימנעות מפעילות אינה הפתרון ועלולה לפגוע בהתפתחות תקינה של התפקודים השונים.
הטיפול ברגישות ווסטיבולרית, יחשוף את הילד בהדרגתיות לפעילויות מהן הוא נמנע. במהלך התרגול יש להיות מאוד ערניים לגבי מינון, משך ואופן ביצוע התרגילים.