"לא כל ילד שזז בכיתה צריך אבחון, לא כל מי שמפריע בכיתה יש לו הפרעת קשב, לא כל ילד שלא קשוב צריך טיפול תרופתי,…"
מעל 50% מהתלמידים בישראל זכאים להקלות שונות במהלך המסגרת הלימודית (הפרק בתחתית הדף).
מצד אחד הורים רבים מביעים את התסכול שלהם כלפי מערכת החינוך, טוענים שהיא אחידה בו בזמן שהילדים אינם אחידים, אולם מצד שני, לא יהיה זה הוגן להפנות את האצבע המאשימה לכיוונה משום שמערכת החינוך אינה מיומנת דיה להכיל אוכלוסיה הטרוגנית בכיתה בת 40 תלמידים וגם לתת לכל ילד את המענה האישי אשר הוא זקוק לו.
הורים מעוניינים במתן הקלות לילדיהם (תוספת זמן, שימוש במילונית, הקראה וכו') ומשלמים אלפי שקלים בכדי 'לקנות' את אותן הקלות. חשוב לומר שבהקלות ישנה תלות, ילד אינו מאמין בעצמו שהוא יוכל להצליח ללא אותן הקלות.
לא צריך להיות שייכים לעשירון העליון על מנת לעזור לילדכם, לא תמיד צריך ללכת לחוג שבו "מוציאים עצבים" או לחוגים בעלות אלפי שקלים בשנה.
ובטח שלא צריך לרוץ ולקחת ריטלין. (תעשייה זו בישראל מוכרת כמות של מעל 8 טון בשנה !)
לציון- ישנם מקרים שריטלין עוזר, אולם ישנה תלות בו. ללא הריטלין הילד לא באמת יכול להתגבר על הקושי.
אני עובדת בגישה הנוירו-התפתחותית-תפקודית. במהלך האבחון אני חותרת להגיע לשורש הבעיה, היכן טמון הקושי עימו מתמודד הילד במסגרות שונות; בבית, בבי"ס, במסגרת חברתית וכו'.
אני לא נותנת הקלות למיניהן… אולם מה שכן אני אוכל לתת לכם אלו כלים אפקטיבים שיקלו על ההתנהלות היומיומית של ילדיכם. אני בונה תוכנית תרגולית ברורה שניתן לתרגלה גם בבית, אשר האפקט שלה הוא גדול ומהותי יותר, וכאן זה המקום להדגיש כי חייבת להיות מעורבות הורים בטיפול ובתוכנית תרגולית הביתית.
כאמור- "אל תיתן לו דגים, למד אותו לדוג"
תתחילו בהפחתת גירויים. פחות פלאפונים, זמן קצוב מול טלויזיה או מחשב.
הסרטון הוסר מיוטיוב וזהו הקישור: לאתר וואלה.
