נשיכות בקרב ילדים זו תופעה התפתחותית מוכרת ושכיחה.
זה מלחיץ את ההורה שילדו נשך לא פחות ממהורה שילדו ננשך.
קיימות סיבות שונות לנשיכות:
ריגשי – הבעת כעס, קושי בדחיית סיפוקים, שינויים שעוברים בבית, עיכוב התפתחותי בשפה וקושי בהבעה.
סביבתי – מי לא אמר לילד שלו תוך כדי משחק ובאהבה רבה: "אני אוכל אותך…" ו'נושך' את ילדו בנשיכות אהבה?? ילד לומד את השפה ואת האקט של הנשיכה אולם אינו יכול לווסת את עוצמת הנשיכה ועלול להעביר את גינוני האהבה האלו לחבר בגן.
תחושתי – תינוקות חוקרים את העולם וחפצים שונים דרך הפה. הוא מכניס חפץ לפה, חש ובודק אותו דרך הפה.
כשילד נושך בגן, חשוב למפות באילו סיטואציות הוא נושך; האם מדובר בתופעה חד פעמית? האם הוא נושך גם בבית? האם ישנן עוד התנהגויות המערבות עוצמה וכוח? ברגע שיש את המיפוי קל יותר לתת את המענה המדוייק לתופעה זו.
אני רוצה לתת דגש על נשיכות מהפן התחושתי;
ישנם ילדים שיחפשו תמיד את המגעתיות בפה. נוכל לראות את זה בילד שיכניס תמיד חפצים לפה, ינשך חפצים /ילדים/ את עצמו, ידחוס מזון רב לפיו.
הטיפול במקרה זה הוא פשוט ויעיל, הכולל עיסויים באיזור הפה באמצעות מברשת שיניים, למשל, שימוש בנשכנים שונים וכדומה. הטיפול בעצם מקנה גירוי לאיזור זה על מנת שהילד לא יחפש את הגירוי הזה מבחוץ, ובעצם כך בעיית הנשיכות תיפסק.
אשמח לענות על כל פנייה או בקשה לייעוץ בנושא.
מאמרים מהאתר
